קהילה יוצרת זוכרת |
|
קהילה יוצרת זוכרת תשע"ח מיזם 3 יצא לדרך תערוכת קהילה יוצרת זוכרת 2018 נפתחה במוצאי שבת ה- 14.4 בספרייה העירונית קריית אונו במעמד ראש העיר ישראל גל שאירח את ראשי ערי הבקעה ונציגי משרד הביטחון. "קהילה יוצרת זוכרת" הינו פרויקט ייחודי וחדשני בארץ. מטרת הפרויקט לקשר בין משפחות שכולות ואמנים ליצירה משותפת בתחום הציור, הפסיפס, הפיסול, הצילום והכתיבה. המפגשים בפורומים השונים שנוצרו אפשרו לגעת ברגשות, בתת מודע והתמודדות עם תכנים כואבים דרך היצירה. האמנים המונעים מרגישות הטבועה בהם, התחברו לרגישות הקיימת במשפחות השכולות ומחיבור זה נבעה היצירה כתהליך צמיחה מאבדן. זו השנה השלישית שמיזם זה מתקיים בעיר קריית אונו 10 משפחות שכולות מרחבי בקעת אונו מול 10 אמנים שנטלו חלק במיזם מרגש זה. לצפייה בסרטון המסכם את פרויקט קהילה יוצרת זוכרת 2018: https://youtu.be/6WdcudNUFdc   הורים מספרים: שאול (צ`יטה) צ`יטיאט, אבא של עמרי צ`יטיאט יו"ר בית יד לבנים בקעת אונו: ..."מקץ מספר מפגשים אנו ממצים את סיפור הבן, האח, הבעל, ואז או אז, מסתגרים האמנים בסטודיו ומכינים את הביטוי העילאי של הזיכרון ליצירה - בציור, בשיר, בפסל, מרצף של מרקמים ומלבישים עליהם חום, אהבה, נשמה. תהליך רב חשיבות ומטלטל, בעצמה כזו, שלא חשתי מעודי!"... קהילה יוצרת – "זר לא יבין זאת" רק מי שנענה להזמנה ולאתגר, שהעמיד בפניו צ`יטה, יו"ר יד לבנים קריית אונו, יחד עם הצוות הנפלא שלו, להיפגש עם אמני בקעת אונו, ליצירה שתשלב בין אמן, לנופל ולבני משפחתו, יוכל, אולי, להבין את עומק החוויה, את עוצמתה המטלטלת מחד והמחזקת מאידך. אינני יודעת מי חשש יותר לקראת העשייה המרגשת הזו?. אני האם השכולה, שאיבדה את בנה ב"צוק איתן"?. מתנדבי יד לבנים והפעילים החברתיים בעיר קריית אונו?. או דווקא האמנים שבאו להתמודד עם האתגר המיוחד, המורכב והמאיים הזה. יש שוני גדול ומובנה בנסיבות ההצטרפות, של כל אחד מן הצדדים שהזכרתי כאן, אך השאלה מי חשש יותר נותרה עבורי כחידה ועל כך כבר נכתב ונאמר: "זר לא יבין זאת". עלינו – עליי ועל משפחתי, וכמונו כל המשפחות השכולות, נגזר להתמודד עם האובדן ולשאת אותו בגאון. דניאל צעיר בנינו ידע שימיו ספורים ושעותיו קצובות, הוא הישיר מבטו אל המוות וכתב לנו קצת לפני שנפל: "אם אתם קוראים את זה סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות לחמתי בכבוד ואני שמח." "...אני שמח שנולדתי למשפחה הזו. אני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכול הכי טוב שלי." "... אני פשוט שמח לא משנה מה קרה!!!". עוד כתב לנו שהוא אוהב אותנו, את החיילים שלו ואת החברים שלו והוא גם ביקש שננציח אותו בדרך מיוחדת ושנעשה כל שנה מסיבה בחוף הצוק הדרומי, שכולם יבואו ויחגגו. אנחנו כמובן עושים את מבוקשו כי כך נגזר וכי כל שנותר לנו הוא להמשיך בכל הכוח לחיות ולהנציח אותו, את דרכו, את ערכיו ואת פועלו. למרות האמור, הכניסה לתהליך של "קהילה יוצרת זוכרת", איננו קל כלל ועיקר למשפחות השכולות. זה מגרד פצעים עד זוב דם, זה אינטנסיבי, זה מתיש, זה תמיד ב"זמן הלא מתאים". השאלה שהתרוצצה בראש כולנו ולא אני המצאתי אותה, היא למה היינו צריכים את זה? אלא שעלינו כאמור נגזר! אבל, מה מניע את אלה שלא נגזרה עליהם ההתמודדות עם מוות ושכול, להכניס את עצמם ואת נפשם לתוך תהליך כל כך קשה, של ליקוט חומר, של קריאה ושל עיסוק בריכוז ובתמצית העצב והכאב של העולם הזה ובעיקר של הארץ הזו? רק לאלוהים (אם יש כזה) פתרונים. עבורי, עוסק אחד מ"פלאי עולם" בשאלה, מה מניע אמנים לא רק ללמוד על חלל צה"ל, לא רק לקרוא את סיפור חייו של מי שהוא היה, של מה שהוא כבר לא יהיה, הנער הצעיר שעזב אותנו והלך מאיתנו בדמי ימיו, בדרך כלל כדי להגן עלינו ובשל כך שילם בחייו. נאמר, שאני מצליחה להבין למה ללמוד או לשמוע על הנופל, אבל למה להעז?! לדמיין ולהצליח להתחבר, לדמות של נער שרק בגר ו"באבחת חרב" הפך לגיבור העם ונעלם. למה להעז ולנסות לחדור ללב המשפחה, לחלל ולריק האין סופי שהותיר אחריו, לגעת, לקלוט ובסוף כל אלה עוד להצליח לצייר, לחרוז, לספר, לפסל ולעבד את החוויה, כל אמן על פי דרכו. לשם כך דרושים לא רק יצירתיות וכישרון. לשם כך דרוש אומץ רב ותמוה בעיני שאמנים לוקחים על עצמם מטלה שכזו, מבחירה חופשית. זר לא יבין זאת המחבר, המשותף, המאחד והמחזק בתהליך של קהילה יוצרת זוכרת בקריית אונו, הוא אותו תמהיל, אותו אוסף בלתי מוסבר, של אנשים טובים ומיוחדים, כולם גיבורים בדרכם, שחברו יחד להגשים ולממש את המפעל המיוחד הזה. אני מבקשת להודות לכל אחת ואחד מהם, בחיבוק חזק ובהצדעה !!! ורדה פומרנץ אמא של דניאל פומרנץ |
||